הגנן המסור

בבית עם גן חי גנן, ובגנו מגוון עצי פרי ופרח אחד יפה במיוחד.

מדי יום מטפל הגנן בצמחים אשר בגן ודואג להשקותם. כשמסיים עם יתר הצמחים הוא פונה לפרח. הוא דואג להשקותו כדי שלא יהיה צמא למים, וכן הוא דואג שתמיד יהיו מספיק אבנים סביב הפרח שימנעו מחרקים להגיע אליו. מדי פעם שואל הפרח את הגנן: גנן יקר, מדוע אכפת לך ממני כל-כך? הרי שלא כמו יתר הצמחים שנהנית תמיד מפירותיהם, ממני מעולם לא קיבלת דבר, ועדיין אני זוכה לטיפול מסור יותר מכל צמח אחר בגן. אך הגנן לעולם לא משיב ורק מחייך אל הפרח.

יום אחד התיישבה אשה על ספסל בגן. הגנן בדיוק סיים להשקות את יתר הצמחים ופנה לפרח. הפרח, שתמיד חיפש דרך להשיב לגנן על טיפולו המסור, מיהר ואמר: אנא ממך, קטוף אותי ותן אותי לאשה. אם תעשה כך, לא תהיה יותר בודד ותהיה מאושר. הגנן חייך אל הפרח ואמר: תודה רבה לך פרח יקר, אך לא חסר לי דבר.

מאז אותו יום סיפרו אנשים, שבבית הקטן ליד הגן חי גנן מאושר, ובגנו מגוון עצי פרי ופרח אחד יפה ומיוחד שלא שואל עוד מדוע לגנן אכפת ממנו כל-כך.

האריות אריות והכבשים כבשים

הרבה ביקורת פוליטית ומעט תוכן ועלילה היו בסרט כאריות לכבשים (Lions for Lambs) בו צפיתי השבוע. פוליטיקאים אמריקאים שמקדמים מטרות אישיות על חשבון הלוחמים בעיראק ואפגניסטן, תקשורת שמעדיפה לסקר בידור במקום חדשות, וחברה אמריקאית שלא עושה דבר כדי למנוע את התפוררותה. אלו הם רק חלק מהנושאים שהסרט מעלה.

הסרט מביא שלושה סיפורים הקשורים זה בזה ומתרחשים בו זמנית במשך שעה. מבצע צבאי חדש יוצא לדרך באפגניסטן, סנטור צעיר (טום קרוז) מנסה לשכנע עיתונאית בכירה (מריל סטריפ) לשווק את המבצע, ופרופסור למדעי המדינה (רוברט רדפורד שגם ביים) נפגש עם אחד מתלמידיו שאיבד עניין בלימודים.

המטרה של הסרט הייתה להעלות את נושא הלחימה של ארה"ב בעיראק ואפגניסטן על סדר היום, ואכן כל מי שצפה או יצפה בסרט לא יכול שלא לחשוב ברצינות על מכלול הנושאים בהם הסרט נוגע. אני מיד קישרתי את הסרט למלחמת לבנון השניה, גם שם היו לוחמים אמיצים שחלקם הקריבו את חייהם למען המדינה כשבראשה הנהגה חסרת נסיון.

חבל שיוצרי הסרט ויתרו כמעט לחלוטין על העלילה. בנוסף, אפשר היה לגעת בפחות נושאים ולהתרכז באלו החשובים יותר, אולי כך לסרט היתה השפעה גדולה יותר. ועוד דבר, כמה כבר אפשר להתרשם מאוסף השחקנים המרהיב כשרוב המשחק שלהם הוא בישיבה. יחד עם זאת, אם הסרט זמין עבורכם, כדאי לראות, הוא לא רע בכלל.

אנתוני מינגלה

הבמאי והתסריטאי אנתוני מינגלה מת אתמול, בגיל 54, כתוצאה מסיבוך בניתוח להסרת גידול מצווארו. את הפצוע האנגלי שעל בימויו זכה באוסקר לא ראיתי, וקולד מאונטיין שכתב וביים הוא אחד האהובים עליי, אבל לדעתי דווקא מהסרט הכישרון של מר ריפלי אפשר ללמוד הכי טוב על הכישרון המיוחד של מינגלה בעשיית סרטים.

A Whiter Shade of Pale

הפעם האחרונה ששמעתי את השיר, שזוכה לביצוע מחודש בפרסומת החדשה לאל-על, הייתה בפסקול הסרט האיטלקי מאה צעדים. הסרט מספר על אדם שהעז לצאת נגד המאפיה הסיציליאנית (סיפור אמיתי). השיר מתנגן פעמיים במהלך הסרט, פעם אחת באמצע הסרט והפעם השנייה בסופו. מהמנגינה בשיר אפשר להסיק על האווירה בסוף הסרט.

דפדפן באופרה אחרת - חוויות עם Opera Mini 4

את הטלפון שלי ברשת סלקום רכשתי לפני כשנה וחצי. הוא לא היה הכי מתקדם, ובכל זאת חיפשתי להפיק ממנו את המירב. באותו זמן שמעתי על Opera Mini, דפדפן אינטרנט מבוסס Java המיועד לטלפונים סלולריים שאינם סמארטפונים. Opera Mini מביא לטלפון הסלולרי את האינטרנט האמיתי ולא את ה"סו-קולד" אינטרנט שמציעות החברות הסלולריות. דרישות התוכנה לא היו גבוהות, טלפון בעל דפדפן התומך ביישומי Java, וחיבור לאינטרנט. מאחר שאפילו הטלפון המאוד סטנדרטי שלי ענה לקריטריונים, התקנתי את התוכנה. לאחר ההתקנה הגלישה באינטרנט באמצעות הדפדפן לא צלחה והתוכנה הוסרה. מסתבר שבאותה תקופה ברשת סלקום היה צורך לבצע הגדרה ידנית שתאפשר גישה לאינטרנט באמצעות התוכנה, ובנוסף, היה צריך לרכוש חבילת אינטרנט יקרה יותר מחברת סלקום.

השבוע נתקלתי בגירסה האחרונה של הדפדפן, Opera Mini 4, שעברה שינוי מהותי מגרסאות קודמות. מדובר בתוכנה כל-כך מוצלחת ופופולרית שגם בעלי סמארטפונים מעדיפים להשתמש בה, ולא בדפדפן סטנדרטי. מה שמיוחד בתוכנה הוא התהליך שעובר דף אינטרנט עד להצגתו בטלפון. דף האינטרנט מועבר דרך מה שנקרא חווה, שרתים של אופרה המתאימים אותו לצפייה בטלפון המסוים, ורק אז הדף נשלח לטלפון. העובדה הזו מביאה גם לטעינה מהירה יותר של דפים, וזו אחת הסיבות בגללה גם בעלי סמארטפונים עושים שימוש בתוכנה, סיבה נוספת היא נוחות השימוש.

לאחר חיפוש בגוגל, הגעתי להודעה הזו המבשרת כי כעת הגלישה באמצעות הדפדפן ברשת סלקום אפשרית ללא הגדרות מיוחדות, ובאמצעות חבילת האינטרנט הבסיסית. לכל המתעניינים, למיטב הבנתי גם רשת Orange תומכת בגלישה באמצעות הדפדפן, וברשת פלאפון הגלישה באמצעות Opera Mini אינה אפשרית.

אחרי שחיברתי את הטלפון, שמאז נותק, לחבילת האינטרנט הבסיסית שמציעה סלקום (14 ש"ח לחודש), הורדתי והתקנתי את גירסה 4 של הדפדפן. אחרי ההתלהבות הראשונית וגלישה לכמה אתרים, נראה שהשימוש העיקרי שלי בתוכנה יהיה קריאת מיילים. אך יחד עם זאת עוד לא נתקלתי בדפדפן נוח כמו Opera Mini לגלישה באמצעות הטלפון.

הדפדפן מציע אפשרויות רבות יחסית לתוכנת Java קלת משקל. ישנם שתי אפשרויות תצוגה של דף אינטרנט: אפשרות אחת, זו שבברירת המחדל, הופכת את כל דף האינטרנט לעמודה אחת ברוחב צג הטלפון ומאפשרת קריאה ע"י גלילה מטה ומעלה בלבד. את האפשרות הזו פחות אהבתי. האפשרות השנייה מציגה סקירה של כל דף האינטרנט ומאפשרת התקרבות לאיזור מסוים לצורך קריאה. בנוסף, ניתן לבחור בין תצוגה רגילה לאורך לבין תצוגה לרוחב (Landscape mode). כדי לנצל טוב יותר את שטח הצג אפשר לבחור בתצוגה במסך מלא. מגוון פעולות ניתנות לביצוע גם באמצעות קיצורי דרך בעזרת המקשים *, #. המקש 1 משמש, בין היתר, לרענון של דף האינטרנט. אפשרות נוספת, שמשום מה אינה מופעלת בברירת מחדל, הופכת את התנועה בדפי אינטרנט לחלקה יותר וללא קפיצות. ישנם כמה בעיות עם עברית כמו למשל: בפידים בעברית סדר המילים הוא משמאל לימין, והקטנת גודל הפונט גורמת לתוכנה להציג ג'יבריש.

ניתן להתרשם מהגלישה בדפדפן באמצעות הסימולטור המוצע באתר החברה.

הדפדפן המוצלח של Opera זוכה לשבחים רבים וגם לקח חלק בכנס Mobile World Congress האחרון. הרעיון לפיו דפי אינטרנט רגילים אינם מתאימים להצגה בטלפון ויש צורך בהתאמתם, הוא רעיון נכון שלדעתי צריך להפוך לנחלת הכלל וללא הצורך בשרתים.

העולם לא מחכה ל- modu

אני אקח ניחוש פרוע ואומר שה- modu לא הולך לשנות את פני העולם הסלולרי. בעולם של סמארטפונים, כשחברות תוכנה גדולות כמו מיקרוסופט, גוגל ואחרות נכנסות לשוק, נראה שהרעיון העומד מאחורי ה- modu הישראלי והחדש אחר את זמנו בשנה או שנתיים לפחות.

הטלפון לכשעצמו לא נראה שמיש. הוא קטן מדי, ותפעולו באמצעות הלחצנים הקטנים עוד יותר, נראה קשה ומסורבל. מכאן בעצם מתחילה הבעיה. גם ה- iPod nano של Apple הוא מוצר שמסוגל להתחבר למכשירים נוספים אשר הותאמו אליו, אך הוא קודם כל מוצר מוצלח בפני עצמו. נדמה שרוב צרכני ה- nano מסתפקים בו, ולא מתפתים לרכוש עבורו מוצרים נלווים.

ממה שאני מבין, ה- modu מכיל פונקציות מינימליות של טלפון סלולרי רגיל, וכשהוא מתחבר למכשיר אחר, המכשיר החדש מקבל את התכונות של ה- modu בנוסף לתכונותיו שלו. לדעתי, זהו חסרון משתי בחינות: האחת, ה- modu לבדו לא יכול להתחרות בסמארטפונים, שמציפים את השוק לאחרונה, בגלל תכונותיו המינימליות. נראה שדפדפן HTML ותמיכה ב- Wi-Fi הופכים להיות הכרח בכל טלפון סלולרי, ואלו יחסרו ב- modu ללא התוספים. השניה, נוצרת תלות בין ה- modu למכשירים שמתלבשים עליו, והתלות הזו כלל אינה הכרחית (עדיף מוצר אחד המכיל את כל התכונות).

מעניין לדעת כמה מהטכנולוגיה נמצאת ב- modu עצמו וכמה במכשירים המותאמים לו. האם ה- modu הוא "המוח" שיודע להפעיל גם את התוספים? במידה שכן, יכול מאוד להיות שמדובר בפריצת דרך מבחינה טכנולוגית. אך גם כך קשה לראות את היתרון של המכשיר המודולרי על פני יריביו בעיני הצרכן השואל את עצמו 'למה אני צריך את זה?' .

מעל 20 מיליון דולר כבר גויסו ע"י חברת Sandisk, דב מורן, שהוא גם מנכ"ל modu ומשקיעים נוספים. אחרי ההשתתפות בכנס Mobile World Congress שנפתח היום בברצלונה, אני מאמין שעוד מיליונים יגויסו. אמנם קיימת אי-ודאות לגבי הפיתוח, אך ישנם חברות רבות בעלות הון רב שיהיו מוכנות להסתכן ולהשקיע. מה שהמשקיעים צריכים לשאול את עצמם זה מה היתרון ב'מוצר בתוך מוצר', או 'טלפון בתוך טלפון' במקרה הזה? האם העובדה שמדובר בטלפון מודולורי מביאה לחסכון כלשהו בתהליך היצור? או שאולי להיפך, מייקרת את תהליך הייצור כיוון שהטלפון והמכשיר שמתלבש עליו כוללים שני מסכים, שני לוחות מקשים ואולי כפילויות נוספות. בנוסף, איני יודע אם יצרניות אחרות ימהרו לשתף פעולה עם החברה, ולייצר תוספים עבור ה- modu.

הייתי שמח לראות חברה ישראלית שמתחרה ישירות בסמארטפונים עם טלפון חכם משלה. הסיכון בלהיות פורצי דרך גדול מדי לטעמי. המחשבה שה- modu יהפוך לפורץ דרך בתחום הסלולר, כזה שרבים ילכו בעקבותיו אפשרית אמנם, אך הסיכויים לכך קטנים. בינתיים, אפילו הטיזר למוצר החדש מתיש אותי באופן אישי.

מישהו קורא אותי במיאנמר?

(תודה לדניאל)

הנה מדינה שאינה מוקפת אויבים, אף אחד לא קורא להשמדתה, ואין מי שחפץ להשתלט על שטחיה. מיאנמר או בורמה, שמה המקורי, היא מדינה בדרום מזרח אסיה שנשלטת כבר למעלה מ- 40 שנה ע”י משטר צבאי בצורה כזו או אחרת.

בשנת 1990 התקיימו במדינה בחירות דמוקרטיות, והתנועה הדמוקרטית בראשותה של אונג סן סו קי זכתה ברוב מוחץ. אולם, לא היה זה סופו של המשטר הצבאי שסירב לפנות את מקומו. מאז ועד היום מיאנמר לא שקטה, ומעת לעת יוצאים הבורמזים במחאה נגד המשטר שפוגע בזכויותיהם ובחירותם. אונג סן סו קי בילתה את רוב השנים מאז במעצר בית, בו היא נמצאת גם בימים אלה עקב התנגדותה למשטר.

בחודש אוגוסט האחרון החליטה ממשלת מיאנמר לייקר את מחירי הדלק בלא פחות מ- 500%. ההחלטה הובילה לגל מחאות חדש, ולהפגנות של נזירים נגד החונטה הצבאית העומדת בראש המדינה. גל המחאות נמשך, והיום כבר ישנם הרוגים ופצועים מצד המפגינים. מדינות רבות יוצאות נגד הממשל במיאנמר ומפעילות סנקציות על המדינה בטענה לדיכוי אלים של ההפגנות.

אלו שביקרו בבורמה יספרו על האוכלוסיה החביבה, על הנופים המדהימים ועל המראות הקסומים. חבל שמאחורי כל היופי הזה עומד משטר צבאי אכזרי, בעוד תושבי המקום זועקים לדמוקרטיה.

מטהראן ועד אלסקה

באמצע 2005 נבחר אחמדינג’אד לנשיא איראן, ומאז הוא דאג לספק לא מעט התבטאויות נגד המדינה היהודית בציון. למעשה, לא חולפים מספר חודשים לפני שכותרת חדשה מופיעה בעיתון בה תוקף אחמדינג’אד את ישראל באופן שאינו משתמע לשני פנים. לפניכם סקירה של כמה מהתבטאויותיו הבולטות, כפי שפורסמו בכלי התקשורת בארץ, מההכרזה למחוק את ישראל מהמפה ועד הצעתו האחרונה, להעביר אותנו לאלסקה:

26/10/2005: “ישראל צריכה להימחק מהמפה” (אחמדינג’אד נואם בועידה בטהראן ששמה “העולם ללא ציונות” )

08/12/2005: אחמדינג’אד מכחיש את השואה וקורא להעביר את ישראל לאירופה (במהלך מסע”ת במכה, שבערב הסעודית).

14/12/2005: “תנו ליהודים חלק מאדמתכם באירופה, ארה”ב, קנדה או אלסקה” (נאום לטלוויזיה האיראנית)

03/03/2006: אחמדינג’אד בפנייה לעם הישוב בציון: “אתם הולכים ליפול” (מסע”ת בקואלה לומפור, בירת מלזיה).

14/04/2006: “ישראל היא עץ רקוב שיפול בסערה”

24/04/2006: ערב יום השואה, “לישראל שהוקמה באופן מלאכותי אין זכות להתקיים… למה בני העם הגרמני והפלשטיני צריכים לשלם על דברים שהתרחשו לפני שנולדו? “

03/05/2006: “ישראל היא משטר רשע… המדינה היהודית לא תוכל להמשיך להתקיים, והיא תעלם יום אחד” (נאום בפני סטודנטים באינדונזיה)

28/05/2006: אחמדינג’אד מאשים את ישראל שמונעת ממנו להגיע למונדיאל בגרמניה וטוען: ” 60 מיליון נהרגו במלחמת העולם השנייה, למה היהודים מקבלים הכי הרבה תשומת לב? “

03/08/2006: בעת מלחמת לבנון השניה, “יש לפעול להפסקת אש בלבנון, ואח”כ לחסל את הישות הציונית” (אחמדינג’אד נואם בכנס חירום של אירגון המדינות האסלאמיות).

28/08/2006: אחמדינג’אד במכתב לקנצלרית גרמניה, אנג’לה מרקל: “השואה הומצאה כדי לגרום מבוכה לגרמניה בעקבות הפסדה במלחמה”.

12/12/2006: “בקרוב המשטר הציוני יעלם… המשטר הזה כבר מחליק למטה במדרון חלקלק” (אחמדינג’אד נואם בכנס הכחשת השואה בטהראן)

18/08/2007: “המשטר הציוני הוא נושא דגל הפלישה, הכיבוש והשטן… כאשר הפילוסופיה שמאחורי יסודו של המשטר עומדת בספק, לא בלתי סביר שהוא ימצא את עצמו בדרך לדעיכה ולהתפוררות” (מתוך נאום של אחמדינג’אד בכנס דתי)

25/09/2007: במהלך ביקורו בארה”ב שואל אחמדינג’אד מדוע אין מחקר על השואה, אם זו כלל התרחשה? בנוסף, הוא טוען כי “קרוב היום לסיום הכיבוש הציוני” .

05/10/2007: “יש לחקור את פשעי הציונות, הם (ישראל) משתמשים בשואה כדי להצדיק את פשעיהם” , אחמדינג’אד גם קורא להעביר את ישראל לאלסקה או לקנדה (נאום לרגל יום ירושלים בטהראן).

מיותר לציין כי המוטיבים החוזרים ונשנים בדבריו של אחמדינג’אד, שואה והשמדת ישראל, הם איום מפורש על המשך קיומה של המדינה. אני מקווה שאלו האחראים לבטחונה של ישראל עמלים כדי למנוע מהאיום להפוך לפעולה במציאות.

התקווה מתוך "מישהו לרוץ איתו"

מישהו העלה ל- YouTube את הביצוע של בר בלפר לשיר “התקווה” מתוך הסרט “מישהו לרוץ איתו” ששודר השבוע בערוץ 2. ללא ספק, מדובר ברגע השיא בסרט. זהו הביצוע הטוב ביותר ששמעתי להמנון המדינה, ויכול לשמש כטיזר נהדר לכל מי שלא צפה בסרט.

חידון האשליות

“תוכנית טלוויזיה בה אדם בוגר צריך להשיב נכונה על שאלות שכל תלמיד בית ספר יודע לענות עליהן, זו ערובה לרייטינג גבוה”. זה בטח מה שחשבו ברשת FOX האמריקאית כשעלו עם השעשועון “האם אתה חכם יותר מתלמיד כיתה ה”, לפני שבקשת מיהרו לרכוש את הפורמט ולהחליף את הה’ ב- ו’.

בשבוע שעבר שודר ספיישל קולנוע ב”האם אתה חכם…” בהשתתפותו של איתן אנשל, אלכס מ”אלכס חולה אהבה”. הידע הרב שהפגינו “התלמידים” גרם לי להרהר האם הייתה זו הפעם הראשונה בה הם נתקלו בשאלות. אפילו אני שצפיתי בסרט “גבעת חלפון” אינספור פעמים, לא זכרתי שהבקשה של אושיק לוי מחנה לסלאו בסרט הייתה פגישה עם המח”ט (להזכירכם, “המח”ט בישיבת מח”ט הוא יהיה כאן באחת”), זכרתי משהו שקשור בחופשה אך לא מעבר לכך.

קצת היסטוריה

כדי להבין טוב יותר על מה אני מדבר נלך אחורה לשנות ה- 50 של המאה העשרים, אז חדרה הטלוויזיה ליותר ויותר משקי בית בארה”ב. באותה תקופה שעשועוני הטריוויה או החידונים הפכו מאוד פופולריים בקרב הצופים. הפרסים הפכו גדולים מאוד במונחי התקופה, והמשתתפים באותם חידונים הפכו לסלבריטאים. לכל תוכנית היה ספונסר, חברה אחת שנתנה חסות לתוכנית, כאשר לעיתים התוכנית עצמה אף נקראה על שמה של אותה חברה. החברה מימנה את הפרסים ובתמורה זכתה לפרסום. היות ולכל שעשועון היה ספונסר יחיד שמימן אותו, החברות המממנות הרשו לעצמם להתערב כאוות נפשם בכל הקשור לשעשועון ולתכניו.

כך היה כאשר שני מתמודדים בחידון “עשרים ואחת” (”Twenty-One”), צ’ארלס ואן דורן והארב סטמפל, הפכו מאוד פופולריים בעיני ציבור הצופים, עד שהחברה המממנת, “גריטול”, לא הייתה מוכנה לוותר עליהם כל-כך בקלות. שניהם קיבלו מראש את השאלות והתשובות מההפקה וכך שרדו במשך תוכניות רבות. כאשר הגיעה העת בה שניהם היו צריכים להתמודד ראש בראש, בחרו המפיקים בסטמפל שיפסיד בכוונה. מתמודד אחר שגם לו סיפקה ההפקה תשובות, שלח מכתבים רשומים לביתו עם תשובות לשאלות שטרם נשאלו כהוכחה לכך שהשעשועון מבוים, וכך נחשפה הפרשה שנחשבת לאחת ההונאות הגדולות בהיסטוריה של הטלוויזיה בארה”ב. פרשיות נוספות נחשפו וכולן הגיעו לכותלי בית המשפט, משתתפים רבים הודו שקיבלו תשובות מראש ביניהם סטמפל וואן דורן, אף אחד לא נאסר. בשנת 1994 הופק הסרט “חידון האשליות” (”Quiz Show”) שעוסק בפרשה, בבימויו של רוברט רדפורד ובהשתתפות ג’ון טורטורו בתפקיד הארב סטמפל.

חזרה לענייננו

בעידן שבו רייטינג ופירסום הם גורמים מכריעים בכל הקשור לערוצים מסחריים, תחשבו איך זה היה נראה אם בשעשועון “האם אתה חכם…” הילדים היו טועים קצת יותר, הרי הם בסך הכל ילדים. זה ודאי היה נראה פחות טוב, פחות מרשים ופחות היה מושך את הצופים לצפות בשעשועון. מתחקיר קצר שערכתי באינטרנט, התברר לי שאכן יש מי שעוזר לאותם תלמידים, ולפני צילום התוכנית הם מקבלים חומר קריאה עליו ישאלו בזמן התוכנית. אמנם התלמידים לא מקבלים מיד את התשובות, והם אינם מתחרים בתוכנית, אך רבים מהצופים בבית בטוחים שמדובר בילדים מבריקים במיוחד כאשר בסך הכל מדובר בשחקנים.

לא סתם עוד המלצה לסרט

בשנת 1995 יצא לאקרנים הסרט ”לפני הזריחה”, זהו סרט על זוגיות המתאר מפגש בין אמריקאי לאירופאית בזמן טיול של השניים באירופה. הסרט הוא מאוד יוצא דופן ממה שרגילים לראות בסרטים מאותו הז’אנר. העלילה סובבת סביב יום אחד בלבד, היום בו נפגשו השניים.

תשע שנים לאחר מכן, בשנת 2004, הופק סרט ההמשך “לפני השקיעה”. הסרט מתאר עוד יום בחייהם של השניים תשע שנים אחרי שהכירו לראשונה. הסרט השני בסדרה כבר הלך הרבה יותר רחוק, אורכו כשעה וחצי, וזהו בערך הזמן שחולף בעלילת הסרט עצמה מתחילתה ועד סופה. דבר נוסף, בסרט אפשר לראות סצנות די ארוכות שצולמו בפריים אחד, מה שודאי הצריך השקעה גדולה יותר מצד השחקנים.

הטקסטים בשני הסרטים הם פשוט נהדרים ולחלוטין מחפים על העובדה שמבחינת עלילה לא קורה הרבה. השחקנים הראשיים הם איתן הוק (גאטאקה, יום אימונים מסוכן) וג’ולי דלפי.

למרות שהסרטים די ישנים אני ממליץ בחום לצפות בשניהם. אני למשל, שמעתי תחילה רק על הסרט “לפני השקיעה” וצפיתי בו לפני שהספקתי לראות את הסרט הראשון. האמת, זה רעיון לא רע בכלל לצפות בסרטים בסדר הפוך.

עוד סרט באורך מלא

לאחר שכבר הבאתי לינק לסרט ”שודדי עמק הסיליקון”, ניתקלתי בסרט נוסף שניתן לצפייה באורך מלא ב- YouTube. שמו של הסרט הוא “Four Eyed Monsters”. כמה מכם עשויים למצוא את הסרט נחמד לצפייה. צפייה מהנה:

שודדי עמק הסיליקון

לאלו מכם שלא מכירים, ”שודדי עמק הסיליקון” הוא הסרט על אותה יריבות מפורסמת בין שתי ענקיות המיחשוב, מיקרוסופט ואפל, בשנות ה- 70 וה- 80. הסרט, שיצא בשנת 1999 והופק עבור הטלוויזיה, מתרכז בשתי דמויות מרכזיות: סטיב ג’ובס, מייסד אפל, וביל גייטס, מייסדה של מיקרוסופט. הסרט מתאר בין היתר, כיצד הם ”גנבו” רעיונות כמו הממשק הגרפי ועכבר המחשב מזירוקס, היום חברה למדפסות.

את הסיפור מספרים סטיב ווזניאק וסטיב באלמר (יותר נכון, השחקנים המגלמים אותם בסרט ולא הם עצמם). ווזניאק, חברו הטוב של סטיב ג’ובס ומי שייסד איתו את אפל, ובאלמר שהתנהגותו לעיתים מאוד שנויה במחלוקת (סרטונים חפשו ב- YouTube), חברו של ביל גייטס והיום מנכ”ל מיקרוסופט. דמות נוספת בסרט, פול אלן, שיחד עם ביל גייטס ייסד את מיקרוסופט ונחשב כיום לאיש החמישי הכי עשיר בעולם, למרות שרבים כלל לא שמעו עליו. חשוב לומר שהליהוק לסרט נבחר בקפידה והשחקנים מאוד דומים לדמויות במציאות.

אזהרה: ספוילרים

יוצרי הסרט בחרו להתחיל דווקא מהסוף, השנה היא 1997, סטיב ג’ובס חוזר לאפל לאחר פיטוריו, כאשר החברה כמעט מרוסקת, ובאירוע המרכזי השנתי של אפל (Macworld) הוא מכריז על שיתוף פעולה עם לא אחרת מאשר מיקרוסופט לקול שריקות בוז של הקהל כשבמסך וידאו ענק נראה יו”ר מיקרוסופט, ביל גייטס (סרטונים המתעדים את האירוע ההיסטורי תוכלו למצוא ב- Youtube). מאז, כמובן המצב השתנה, סטיב ג’ובס שיקם חזרה את אפל בעיקר בזכות נגני ה- iPod.

כל הסיפורים המוזכרים בסרט התרחשו במציאות עם שינויים קלים לטובת העלילה. למשל, העזיבה של סטיב ווזניאק את אפל התרחשה במציאות, אך לא כדי שיוכל לשוב ללימודים אלא כדי לפתוח חברה חדשה המתמחה בשלטים רחוקים (הוא ממשיך לקבל שכר מאפל עד היום). גם ההודעה על ההסכם בין מיקרוסופט ואפל היתה שונה במציאות, ביל גייטס אכן דיבר על ההסכם דרך מסך וידאו באותו אירוע, אך לא התנהלה שיחה בינו לבין סטיב ג’ובס כפי שתואר בסרט.

הסרט מומלץ לצפייה לא רק לחובבי מחשבים, ויש בו סיפור מאוד מרגש הקשור בבתו של סטיב ג’ובס, ליסה, על שמה נקרא המחשב האישי השני מבית אפל אחרי אפל 2 שהיה הראשון שזכה לתפוצה נרחבת.

כולנו יודעים מי משתי החברות ”ניצחה” בסופו של דבר (למי שלא, שפשוט יסתכל על כפתור ההתחל למטה במסך שלו, הרי יותר מ- 90 אחוז מאיתנו עדיין משתמשים ב- Windows). אם כך, לא יפריע לכם אם אזכיר דיאלוג מפורסם מתוך הסרט ובו סטיב פונה לביל ואומר לו “אנחנו טובים מכם, יש לנו מוצרים טובים יותר”, וביל בתגובה: “אתה לא מבין, זה לא משנה”.

אז הנה הסרט באורך מלא, באדיבות היריבה החדשה של מיקרוסופט, גוגל (אילו רק סטיב ג’ובס וביל גייטס היו יודעים שהדבר הבא בעולם המחשבים אחרי מערכות הפעלה יהיה מנועי חיפוש), צפייה מהנה: